very pessimistic and surprising end.

those monkeys. my mum and i both adored this book. so soul bending.

Η Τελευταία Χάρη
Πολύ καλό. Θέλω να το ξαναδιαβάσω.

Read back in 1985. Was interesting. Can"t remember all the details.

God struck the world through a second flood but mistakenly left out the paleologist Calvin Cohn. Cohn pleaded with God to give him another chance at life. God did not explicitly say He is sparing Cohn but indirectly let him live for a couple more years. Cohn ruled the next few years in the company of the chimpanzees. Buz, an intelligent chimapanzee, who was previously experimented with by a great scientist became like a son to him. Mary, another chimpanzee, became his wife and they gave birth to a chimp-human baby. Things go in awry when the chimpanzee community betrays Cohn, trapping him and killing off his baby. Mary, also goes back to being the chimpanzee she really is. As a concluding scene, Buz (his son), gives up Cohn as a burnt offering to God.

I can't really say I enjoyed this book, nor can I say I liked or loved it. It did, however, made me ponder on some points the author might have wanted to put across through this book if I did interpret it correctly.

1. Is God really perfect? (First part of the book where it was explicitly stated that God made a mistake, it would seem that the author is pushing the button. Blasphemy to even think about it but the author was really brave enough to put it as the foundation of his plot for his novel.)

2. Does God really know what He is doing? (Many times throughout the book there were instances where the protagonist continually questions what is God's purpose in making and letting things happen. A question which I'm sure a lot of people have asked throughout ones life. This may be strongly felt by those struggling with faith.)

3. God ultimately is the beginning and end of everything. (Despite Cohn making progress with the chimpanzees, he was still powerless on his own. Also, eventhough he was able to live his life long, he was still doomed to death. Only God has the authority over life. If not for Him, we are nothing.)

This review is a mess. This novel was trying to make a mess. I hope I don't become a mess.

Read Harder Challenge: Opposite Gender

מאז שהתוודעתי להרצאות שמעלה פרופ' הנרי אונגר ליוטיוב מתוך הקורס שהוא מעביר (כבר יותר מעשרים וחמש שנים) על יצירות בתרבות המערב (וגם על קולנוע, ציור, פילוסופיה ועוד...) החלטתי לדגום מידי פעם ספרים שהוא מרצה עליהם. הרווח הוא כפול. אני גם קורא יצירה קלאסית וגם שומע לאחר מכן הרצאות אודותיה, שמאירות לי דברים שאולי לא שמתי לב אליהם תוך כדי קריאה.

את הספר הנ"ל (מ- 1982), האחרון שפרסם ברנרד מלמוד, אונגר מכנה: "הספר הכי חכם שלא קראתם מעולם". סופרלטיבים בצד, זה בהחלט ספר חכם ואני לפחות לא שמעתי אודותיו עד עכשיו. אז מובן שהסתקרנתי. הספר הוא צנום וכל סצנה ודיאלוג כתובים בחסכנות מחושבת עתירת משמעות ורפרנסים, כך שההרצאות של אונגר (לא פחות מחמש!), להן הקשבתי בתום הקריאה, בהחלט סייעו לפענח עוד נדבכים בכתוב.

מדובר ברומאן אפוקליפטי, ריאליסטי-פנטסטי, חוליה בשרשרת ארוכה של סיפורים העוסקים בקורותיה של חברה מדגמית הנקלעת לאי בודד: רובינזון קרוזו, מסעי גוליבר, בעל זבוב (וגם חוות החיות), על החוף ועוד... בעוד שרובינזון מדגיש אופטימיות מטריאליסטית ובעל זבוב וחוות החיות מתארים הידרדרות פסיכולוגית סוציאלית, הרי שבספר הזה ישנו גם נדבך פילוסופי ודתי משמעותי, המתווסף על הדינאמיקה החברתית פסיכולוגית, והוא העיקר.

הספר פותח בקטסטרופה עולמית – המין האנושי השמיד את עצמו במלחמה תרמו-גרעינית ומה שלא השמידו הטילים והפצצות השמיד אלוהים על-ידי מבול נוסף. אך מתברר שחלה טעות זניחה, חסרת חשיבות לכאורה: אדם אחד – קלווין כהן שמו, פלאונתולוג ששהה בזמן ההשמדה עסוק במחקרו בצוללת זעירה על קרקעית האוקיאנוס, שרד הן את גלי ההדף והן את המבול. כאשר הוא עולה מן המצולות מבשר לו האל שלא יתלה תקוות בהצלתו. אלוהים התייאש מן המין האנושי ואין לו כוונה לקיים אף את קלווין, הוא נותן לו עוד שהות לא מוגדרת להשלים עם המצב בטרם ימות גם הוא.

איזו משמעות יכול אדם למצוא במצב כזה, כאשר כל מכריו ובני מינו הושמדו, אלוהים נטש אותו ותקווה אין לו? וכיצד יתבטא אותו "חסד אלוהי" שמבשר שם הספר? אלה השאלות הפילוסופיות שהספר מנסה לענות עליהן במבנה הפיקטיבי שמלמוד הולך ובונה עם התקדמות העלילה ורבבות האלוזיות עתירות המשמעות שהוא ממלא אותו בהן. בנוסף יש כאן גם סיפור נוגע ללב, רווי הומור דק אך גם עשיר ברגעי אימה וזוועה. סך הכל משתקף כאן מצבו של האדם (ובפרט היהודי) בדור שלאחר השואה.

קלווין כהן, הוא אדם משכיל יותר מן הממוצע. בן לשושלת רבנים (שגם למד בישיבה) שנטש את המסורת והפך למדען החוקר את העבר והאבולוציה. הוא איש של ניגודים כפי שמעיד גם שמו – מצד אחד שם יהודי מסורתי ואפילו כהן (העוסק בעבודת האל) ומצד שני שם נוצרי קלוויניסטי המרמז על פרדסטינציה ואמונה בחסד קבוע מראש של האל. הוא אדם נדיב וטוב לב אך גם אנושי מאוד ולוקה בכל החולשות האנושיות: עיוורון עצמי, תשוקות בלתי ניתנות לכיבוש ורצון לשלוט באחר. חולשות שיביאו עליו גם את סופו המר. במיוחד שמור כאן מקום נכבד לסיפור העקדה המקראי, הנרמז ללא הרף לאורך הסיפור ושב ומתהווה בסופו של דבר.

זהו סיפור מר ויפה שכל משפט בו אוצר משמעויות רבות. נהניתי לקרוא ולהגות בו וגם להאזין לפרשנות שאונגר מספק לו בהרצאותיו.

והנה גם קישורים לחמש הרצאותיו של אונגר:
https://www.youtube.com/watch?v=S-KXv...
https://www.youtube.com/watch?v=8IQWR...
https://www.youtube.com/watch?v=-RYee...
https://www.youtube.com/watch?v=Wy9RD...
https://www.youtube.com/watch?v=_1hrL...

Very interesting. I am glad I read it.

Dopo aver letto quasi tutti romanzi di Malamud, “Il migliore”, “Il commesso”, “Una nuova vita”, “L’uomo di Kiev”, “Le vite di Dubin” e perfino il postumo “Il popolo” non potevo esimermi dal terminare il ciclo con questo “Dio mio, grazie” ( 1982), l’ultimo pubblicato in vita, anche se ancora mi manca “Gli inquilini”, mentre la produzione breve è quasi interamente da esplorare.

Avevo messo in pausa Malamud, ma ritrovarlo è stato, come sempre, piacevole anche se questo romanzo è davvero spiazzante.

Esso si regge infatti su quelli che sembrerebbero essere i pilastri della storia dell’essere umano e della sua capacità di raccontarsi in storie più o meno veritiere: un uomo, un diluvio post apocalittico, una sopravvivenza oltre ogni possibilità, alcuni primati, la riscrittura del paleolitico e del neolitico con annesse le sue scoperte fondamentali, il logos generosamente possibile anche nella specie animale, la riproduzione e gli istinti sessuali, le gelosie, la convivenza, la necessità di un’etica fondante un mondo nuovo.

A prima vista sembra un romanzo distopico, ma non lo è .

Cohn è un paleontologo che per puro caso sopravvive perché, mentre si scatena l’ennesima guerra termonucleare tra uomini che generano la distruzione totale e un conseguente diluvio universale, di matrice tutta divina, si trova in immersione dentro un sommergibile. A stento capisce cosa gli è successo ma Dio subito gli si palesa a spiegare che lui è vivo per mero errore di calcolo, sarà anche lui presto distrutto e invece, sopravvive diventando un novello Robinson Crusoe. Non bisogna però temere una riscrittura delle avventure del mitico naufrago perché Cohn è figlio di un rabbino, è un ebreo che ha preferito lo studio scientifico alla narrazione biblica fondante la storia del genere umano e ora oscilla tra il timore reverenziale di questo Dio che è sola luce e parola e obblighi e castigo e punizioni, e la sua presunzione tutta umana. Quello che inizia come una felice distopia si tramuta presto in romanzo di avventura per poi rivelare la sua vera natura apologica anche se a tratti blasfema: con arguzia e ironia vengono riecheggiati nomi ed episodi biblici affibbiati ai diversi personaggi che via via compaiono, altri sopravvissuti, nessun essere umano mentre Cohn recupera nel suo quotidiano sopravvivere tutti i rituali ebraici, per quanto possibile, e non ammette altra religione, tanto meno quella cristiana professata da Buz, lo scimpanzé ritrovato nell’imbarcazione che fungeva da supporto al sommergibile.

Cohn si nasconde da Dio, Cohn sfida Dio, Cohn si sostituisce a Dio, Cohn ha dimenticato che l’etica senza l’amore porterà il genere umano a morire definitivamente.

Sebbene a tratti disturbante quanto il migliore Saramago, ne consiglio vivamente la lettura.

In the end, Cohn is subsequently taken to be sacrificed by BUZ. Now my question is this: Did Malamud try to recreate the scenes of Christ's sacrifice or was he referring to Abraham's ascend to Moriah to sacrifice Isaac (or Ishmael) only in this case, it was the son preparing the Father for sacrifice?

Now of course the first assumption makes it clear that Cohn act was voluntary (which is suggested when he asks Buz to untie his hand assuring him he won’t protest or run away) knowing well that his submission to God's will will bring salvation to his soul and the inhabitants in the end since he became unwanted (Mary abandons Cohn for Esau and his thugs) . However if we consider the latter case bringing in the Abrahamic example, we tend to get a totally different explanation which is far darker and cynical. In the Abrahamic tale, Abraham (the Father) carries Isaac (the son) for the sacrifice to be slaughtered and then offered as a burnt sacrifice to God. However, in the case of Cohn, it is Cohn (the father) being carried for the sacrifice by Buz (the son) recreating the exact same detail of the burnt offering with pretty much the same ambience. Since in Biblical theme, "Father" is usually synonymous with God himself, can we make the following deduction which is as follow? :

"Humanity (represented by Buz) killed God (represented by Cohn) after being enlightened (through the gift of language and knowledge)? Was this a sharp critique of the "Civilized" world?"

This book is like an abstract piece of art that invites several interpretations.

Malamud's obscene and grotesque masterpiece. It makes The Fixer seem like a pleasant ethnic romp. This is a work of art, but very difficult to experience.

I have read Mr. Malamud's The Natural, and The Assistant, so I was attracted to this book right off the bat. It is a very different construct then the other books. In this book, Malamud writes about a dystopian future, where a Second Flood has occurred after a nuclear war. Not what I was expecting. Unlike the other books I have read by Malamud, there is a heavy presence of God and Judaism here as well. Overall, it is a great book.

The story is well told, the pace is quick and the writing is excellent. I like the main character - the only human who survives the Flood, Cohen, and while you question some of his actions and ideas, you can relate to why he chooses the paths he does. The interactions with animals and the Planet of the Apes allegories are well thought out and executed.

Very enjoyable read. Lots of wry humor !