...
Show More
ספר קטן, יפה ואכזר, סיפור אהבה-שנאה בסוף עידן הוויקינגים של ימי הביניים (שנות ה 1000). מסופר על חייה של ויגדיס בתו של גונר, ראש הכפר וודין בנורבגיה. החיים לא קלים עליה, היא אישה חזקה ומרשימה שרגשות חזקים, בעיקר שנאה, מלווים אותה לאורך חייה. ההיסטוריה מעניינת, רוב הסיפור מתרחש בכפרים שעתידים להפוך לעיר אוסלו הנורבגית, המלך אולף הראשון הוא המלך הנוצרי הראשון באזור. השילוב של שפה מינימליסטית ויפיפיה מרתק. אנשים באמת כתבו כך? דיברו כך? הספר לפעמים כל כך קצר במילים, שרגעי שיא מגיעים ללא כל התרעה מוקדמת ותופסים אותך בגרון. הפרקים האחרונים כך כך טעונים רגשית, שבקושי אפשר להתקדם.
מיררתי בבכי.
ובסוף, גיליתי הפתעה!
הספר נגמר באופן די פתאומי, ובגלל שאני נוהגת לעלעל בתרגומים לרוסית, גיליתי שבתרגום של ד. קלעי משנת 1984 חסר פרק אחרון!
במקרה שמישהו כאן מתעניין, מסופר בו שויגדיס המשיכה להתגורר בבדידות בביתה בברג עוד 10 שנים, עד שחלתה ומתה. היא קברה את ליוט בכנסייה שאותה בנתה. איש באזור אוסלו לא שמע עוד על אולואר, אך מכיוון שהבטיח לוירדיס לחזור יום אחד ולא חזר, הניחו כי הוא מת. ילדיו של אילוגי - אולף ואינגברג, ירשו את אחוזת ודין לאחר מותה של ויגדיס. הם כיבדו את הכנסיה במתנות רבות ובנו אותה מחדש מאבן, במקום המבנה הישן מעץ, לכבוד מרגרט הקדושה. ומאז נקרא המקום ״עמק מרגרט״ ושוכן צפונית לאוסלו.
כמה ציטוטים נבחרים:
״כל אותה עת עלה וירד סביבה קול השירה, ועימו עלו וירדו בה נחלי חיל ורודה של אש וקרח, וכל גופה נזדעזע ונתחדד מחמת הפגישה. עתה דימתה כמו רק אתמול היה ערב פגישתם הראשונה, וכל שקרה יהיה ביניהם. כל מה שקרה מאז, כל מה שגדל וצמח במהלך הזמן, נגרף ממנה ונפל, כשם שמפולת סלעים גורפת עימה את העצים והשיחים שגדלו שנים על שנים על מדרון מסולע, עד שההר עומד ערום ועריה. היא חשה כאילו כל השנים רק ישבה והמתינה שהמישחק ביניהם ישוחק עד תומו. ״
״אז הבינה ויגדיס שראש אפור זה, ראש כה מסכן ועלוב, אין בו כדי לכפר על אסונה ואינו מניח לה להגיד של עם הרגע הזה נאבקה ויגעה כל אותן השנים שחלפו מאז מות אביה.״
״מעולם לא שולמה לי רעה גדולה כל כך תחת טובה.
מיררתי בבכי.
ובסוף, גיליתי הפתעה!
הספר נגמר באופן די פתאומי, ובגלל שאני נוהגת לעלעל בתרגומים לרוסית, גיליתי שבתרגום של ד. קלעי משנת 1984 חסר פרק אחרון!
במקרה שמישהו כאן מתעניין, מסופר בו שויגדיס המשיכה להתגורר בבדידות בביתה בברג עוד 10 שנים, עד שחלתה ומתה. היא קברה את ליוט בכנסייה שאותה בנתה. איש באזור אוסלו לא שמע עוד על אולואר, אך מכיוון שהבטיח לוירדיס לחזור יום אחד ולא חזר, הניחו כי הוא מת. ילדיו של אילוגי - אולף ואינגברג, ירשו את אחוזת ודין לאחר מותה של ויגדיס. הם כיבדו את הכנסיה במתנות רבות ובנו אותה מחדש מאבן, במקום המבנה הישן מעץ, לכבוד מרגרט הקדושה. ומאז נקרא המקום ״עמק מרגרט״ ושוכן צפונית לאוסלו.
כמה ציטוטים נבחרים:
״כל אותה עת עלה וירד סביבה קול השירה, ועימו עלו וירדו בה נחלי חיל ורודה של אש וקרח, וכל גופה נזדעזע ונתחדד מחמת הפגישה. עתה דימתה כמו רק אתמול היה ערב פגישתם הראשונה, וכל שקרה יהיה ביניהם. כל מה שקרה מאז, כל מה שגדל וצמח במהלך הזמן, נגרף ממנה ונפל, כשם שמפולת סלעים גורפת עימה את העצים והשיחים שגדלו שנים על שנים על מדרון מסולע, עד שההר עומד ערום ועריה. היא חשה כאילו כל השנים רק ישבה והמתינה שהמישחק ביניהם ישוחק עד תומו. ״
״אז הבינה ויגדיס שראש אפור זה, ראש כה מסכן ועלוב, אין בו כדי לכפר על אסונה ואינו מניח לה להגיד של עם הרגע הזה נאבקה ויגעה כל אותן השנים שחלפו מאז מות אביה.״
״מעולם לא שולמה לי רעה גדולה כל כך תחת טובה.